לראשונה: הצעת החוק מבקשת לקצר את פרק הזמן הארוך החולף בין ביצוע העבירה לבין עדות הילד בבית המשפט, להתיר נוכחות של חוקר בעת מתן העדות של הילד, לאסור חקירה נגדית של נפגע עבירה שהוא קטין בידי הנאשם, למנות חוקרי ילדים באחריות שר המשפטים ולאפשר שמיעת עדות הקטין ברציפות. בנוסף לכך מציע החוק להסדיר גם את עדותם של קטינים מעל גיל 14 ולהחיל עליהם הוראות דומות. ח"כ שאשא-ביטון: "הצעת החוק באה לאפשר לילדים להעיד בסביבה מותאמת עם מינימום פגיעה בהם, שכן פעמים רבות נדמה כי אותם ילדים נאנסים מחדש בעת ההליך המשפטי, וכדי לאפשר ליותר ילדים להעיד ולהביא למיצוי הדין עם הפוגע. כמו כן, המטרה היא לקצר את משך המשפט של ילדים נפגעי אלימות ומין" 

 

כיום, החוק לתיקון דיני ראיות (הגנת ילדים), קובע הסדר לפיו בעבירות מסוימות, בעיקר עבירות מין ואלימות, ייחקרו ילדים, כהגדרתם בחוק (דהיינו מי שטרם מלאו להם 14 שנים) בידי חוקר ילדים ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים, שעבר הכשרה מיוחדת לכך. עוד קובע החוק, כי בעבירות האמורות לא יעיד ילד בבית משפט, אלא ברשות חוקר ילדים וכי עדות ילד שנגבתה בידי חוקר הילדים וכן זיכרון הדברים או דו"ח החקירה, שנרשמו בידי חוקר הילדים, יהיו כשרים להתקבל כראיה בבית משפט, וניתן יהיה להרשיע נאשם בהסתמך עליהם, בתוספת סיוע.

הצעת חוק זאת באה להציע מספר תיקונים לחוק הקיים ובנוסף, מציעה גם להסדיר את עדותם של קטינים מעל גיל 14. התיקונים המוצעים הינם:

1. אם התיר חוקר ילדים את עדותו של ילד, יהיה החוקר נוכח בעת מתן העדות בבית המשפט. נוכחותו חשובה, כדי שיוכל במידת הצורך להשמיע את עמדתו לעניין הפסקת גביית העדות או לבקש את הפסקתה בהתאם לסמכותו. הזכות למלווה תהיה קיימת גם כאשר הדיון מתקיים בדלתיים סגורות וגם אם הילד אינו נפגע העבירה. יש לציין כי אדם שצפוי להעיד במשפט, לא יוכל לשמש כמלווה, אלא אם כן העיד לפני הילד.

2. יש לאסור חקירה נגדית של נפגע עבירה שהוא קטין בידי הנאשם – במקרה כזה, ייחקר הקטין על ידי הסנגור של הנאשם. הטעם העיקרי לאיסור חקירה נגדית בידי הנאשם הוא החשש ממצוקה שתיגרם לילד הנחקר בידי מי שלפי הנטען פגע בו והרצון לאפשר לילד לתת עדות חופשית. איסור זה, אגב, כבר עוגן במספר מדינות, ביניהן אנגליה וקנדה. 

3. שר המשפטים ימנה חוקרי ילדים לצורך עיגון חוק זה, זאת לאחר התייעצות עם ועדה בת חמישה נציגים שונים.

4. החוק מציע לקצר את פרקי הזמן הארוכים החולפים בין ביצוע העבירה לבין עדות הילד בבית המשפט – בחלק מהמקרים הדבר בלתי נמנע בשל נסיבות חיצוניות כגון קושי באיתור החשוד, אך במקרים רבים הסיבה לעיכוב מקורה באילוצים של מערכת המשפט ואכיפת החוק. הזמן הרב שחולף עלול לפגום בעדות בשל הפגיעה ביכולת לזכור את האירועים, כאשר הפגיעה רק מתעצמת ככל שגיל העד נמוך יותר, דבר המשפיע על איכות העדות ועל היכולת לחקור את העד. בנוסף, הנושא נפתח מחדש לאחר זמן רב ובמקרים שבהם נעברה העבירה עלולה להיות בכך משום חוויה מחודשת של האירוע, המהווה משוכה בפני שיקומו של הילד. העיכוב עלול למנוע טיפול נפשי במקרים שבהם הוא נדרש וזאת מהחשש שטיפול כזה ישפיע על מהימנות העדות.

מכיוון שעצם הגשת כתב האישום מותנית בקיום תנאים נוספים לרבות  איסוף מלוא חומר הראיות, מוצע כי הגבלת מועדי העדות תחול ממועד הגשת כתב האישום. לפי הצעת החוק, משהוגש כתב האישום, ייפתח המשפט ותיגבה עדות הילד או הקטין, בתוך 90 ימים. עוד מוצע לקבוע כי בית המשפט ייתן את פסק הדין בתוך שנה ממועד הגשת כתב האישום ויאפשר שמיעת עדות הקטין ברציפות, ככל שהדבר עולה בקנה אחד עם טובתו של הקטין.